טוחנים

דירוג:
1.5 לתפוח-אגס-ליצ’י
2.5 לתפוח-אגס-פסיפלורה

ניסיתי. אלוהים, כמה שניסיתי. באתי עם כל המחשבות החיוביות שרק אפשר לגייס. ניסיתי לעצום עיניים ולדמיין מדבר עם חום של 47 מעלות ואותי, מיוזעת ומיובשת מצמא אחרי שיעור ספינינג. ניסיתי להתעלם גם מהבקבוקים הביזאריים שנראים כמו ברכות שנה טובה מהזן שהולך חזק בבני ברק, כולל פונט רש”י. אבל יוק. המשקאות החדשים של פריגת התקשו לפייס אותי. אז כדי שלא יגידו שאני מגזימה, חלילה, מיד הזעקתי גם את סהר ותומר. סהר, כי סתם לא היה לי נעים ממנה והיא גם ככה עברה בשכונה, ותומר, כי הוא הבחור הכי סבלני בעיר. התפוח-אגס-פסיפלורה תואר על ידי שניהם כנסבל, אם כי טעמו מזכיר יותר תפוח ותפוז, ואילו התפוח-אגס-ליצ’י הצליח להוציא את הבחור הכי סבלני בעיר משלוותו. “מצטער, זה פשוט לא טעים, והצבע הוורוד-זרחני הזה קצת מפחיד אותי”. הפחות מעודנת מבין השניים הציעה לשטוף עם זה את הכלים. אני באמת צריכה להזמין אותה יותר.

מחיר: 6.5-5.5 שקלים.
שורה תחתונה: גן עדן אבוד.

(הדס שניידר)

דירוג: 4

“הרעיון הזה תפל ומשעמם כמו מעדן סויה”, רקח מושיקו מטאפורה מחוכמת בישיבת המערכת האחרונה, תוך נעיצת מבט מזלזל במעדני האלפרו שלי. אבל היי, המעדנים האלה דווקא ממש טעימים יחסית לעובדה שהם עשויים מחומרי גלם של שניצל תירס, מלמלתי לעצמי בעלבון ותחבתי לפה עוד כפית גדושה של עיסת שוקולד רוטטת. או.קיי, לקרוא לדני סויה “מעדן שוקולד בלגי” זה טיפ-טיפה מתיימר, ולכתוב על האריזה “טעים יותר מאי פעם” זאת כבר ממש היסחפות, אבל בתור סתם מעדן שוקו הוא לגמרי עושה את העבודה. אפילו לא מתוק עד בחילה וקצת יותר מעודן (וגם קצת פחות משמין) משאר חבריו לז’אנר. קינחתי את הישיבה באלפרו ונילה, שהיה אפילו יותר משובח מאחיו המשוקלד, וסיננתי “הא לך, מושיקו”, מעבר לכתף.

מחיר: 18 שקלים לרביעיית גביעים.
שורה תחתונה: מעדן הסויה המוצלח ביותר מאז המצאת האדממה.

(שחר אורן)

דירוג: 2

“שבע גלילות חיוורות מראה עומדות לפניי”, נאמתי למאפי הפילו החדשים של פילסברי אחרי יותר מדי שעות צפייה ב”טופ מודל הבאה של אמריקה”. “אבל רק שתיים יזכו להתמוסס במיצי קיבתי”. הגלילות משמן קנולה דקלים הצטופפו בהתרגשות וניסו לנחש למי מהן ישחק המזל. זאת עם מילוי תפוח העץ וזאת עם האגוזים רעדו מולי וקיוו לטוב. גם אני קיוויתי לטוב, כי תכלס, הן ממש לא נראו משהו. לבנבנות, מגורזות ויבשושיות. נגיסה מהירה אישרה את החששות. יבש ועבש. זו עם התפוחים הפליאה לאכזב, וזו עם האגוזים התחילה להתחבב עליי רק אחרי שלושה ביסים. מופחתות קלוריות או לא, החלטתי לבצע הדחה כפולה ולשלח אותן הביתה. אולי אצל טיירה בנקס זה היה עובר, אבל פילו? לא בתוכנית שלי.

מחיר: 39-34 שקלים הקילוגרם.
שורה תחתונה: א-פילו לא בצחוק.

(הדס שניידר)

דירוג: 4

ההתחלה לא הייתה קלה. כן, נסו אתם להתייצב בגלידרייה של ד”ר לק ולבקש יוגושייק. זה הרי כמעט נגד הטבע האנושי לעמוד מול הערימות הבוהקות הללו עם השלטים הקטנים והמתוקים, להעביר את המבט על הטירמיסו, לבהות בעוגת-גבינה-פירורים ואז להגיד לעצמכם שבעצם הכי בא לכם יוגורט. “אני כאן בשביל הסיבים התזונתיים”, ניסיתי לשכנע את עצמי בזמן שהלב זעק “שלושה כדורים, שוקולד, בגביע, עם קצפת, ושיהיה מהר”. כאמור, לא קל, אבל בסופו של דבר יצאתי משם עם חצי ליטר יוגורט מעורבב בגלידת פסיפלורה. ובכן, נתחיל מזה שמדובר בארוחה. לא, באמת, זה לגמרי משהו שאפשר לשבוע ממנו יומיים. חוץ מזה, זה צונן באופן שיגרום לכם להיאנח. טעים, גם אם אתם לא בעניין של יוגורט, ומי שהמילה פרוביוטי עושה לו נעים בגוף, יוכל ליהנות מהשיק הבריא תוך התעלמות, כמובן, מהעובדה שמדובר בערימה של יוגורט עם טונה גלידה.

מחיר: 14 שקלים ל-330 מ”ל; 18 לחצי ליטר.
שורה תחתונה: סוג של פרילי סמיך בלי החתיכות.

(שירי הררי)

דירוג: 2

החומוס מהסופר תמיד נראה לי כמו פשרה. קר, אבל משביע. לא טעים במיוחד, אבל זול. לעזאזל, אין לזה אפילו טעם של חומוס, אבל הצבע קצת מזכיר את הדבר האמיתי. במקרה של ניהאד, ירדני המחמד של ז’ק כהן וסלטי צבר, הגעתי עם ציפיות גבוהות ותכננתי להתענג על משהו אסלי. אותנטי. נו, נקרא לילד בשמו: ערבי.
אחרי מאבק ממושך בניילונים ששומרים על הטריות בצורה קיצונית מדי, גיליתי חומוס עם תוספת של גרגירי חומוס וחומוס פול עם גרגירי חומוס, או בשפת המקור - מחלוטה. הרגשתי את הניגוב מתקרב וסיננתי “כמה טוב שיש שלום עם ירדן”. אמנם בזמן הלעיסה אמרתי (כמה פעמים) את המלה “אחלה”, אבל שום דבר לא נהיה יותר אסלי. קרם הגרגירים של ניהאד ירד בגרון בשקט, וחוץ מלהיות קריר, כמו כל דבר שיוצא מהמקרר, לא השאיר שום רושם מיוחד. משחה נחמדה, אבל חומוס זה לא. במקרה של הפול היה שיפור קל, אם כי שילמתי עליו מאוחר יותר בדרכים שהשתיקה יפה להם. ואני אומרת: ירדן? אני בעד. אבל חומוס זה לא שלום. חומוס צריך לדעת לעשות.

מחיר: 14-10 שקלים.
שורה תחתונה: אל תיתנו להם גרגירים.

(פועה גרא)

דירוג: 4.5

אני מתה על השלגונים האלה שארוזים בקופסה מושקעת כזאת - אחד-אחד. למרות שבינינו, כל ההו-הא הזה הוא המצאה שקצת חוטאת לקונספט של ארטיק. ובכל זאת, יש לזה תמיד לוק יוקרתי שקונה את הפתיה הפנימית שבי, ואיזושהי אשליה שארטיק בקופסה בחיים לא יטפטף עליך. הוא מכובד מדי בשביל זה. עכשיו מצטרף לשלגוני הקופסה שחקן חדש מבית פלדמן: הוואי פקאן. מדובר בקונסטרוקציה ארכיטקטונית משונה שקצת פדיחה להיראות איתה בציבור, כי מעבר לעובדה שמדובר במרובע ענקי מדי, זה קצת כמו לאכול עוגת פנטזיה ששרדה את האייטיז, ועוד על מקל. בניגוד לקופסה המפונפנת, פעולת האכילה דווקא חזירית להפליא. אבל מה, זה אחד השלגונים הכי טעימים שאכלתי, ככה שאפשר לסלוח לו על הסטיילינג.
לבייבי מחרב הדיאטות הנ”ל יש עוד אח חדש, שמכיל גלידת שמנת עם ליקר שוקולד בציפוי שוקולד חלב ואגוזי מלך ולוז, אבל הוא מרשים קצת פחות ומתוק מדי. כן, יש דבר כזה.

מחיר: 7.80 שקלים.
שורה תחתונה: הוואי ובידור.

(מיכל יפה)

דירוג: 4.5

לעזאזל איתכם, טבעול. עוד יחשבו שמשהו פה מסריח וישלחו לי את לינוי בר-גפן לעשות תחקיר. אתם לא מסוגלים להוציא משהו מחורבן כמו כולם? חסרות דוגמאות, ראבק? אם צריך להזכיר לכם שפה זה ישראל, סבבה, אני אעשה את זה. פה כולם מפשלים מתישהו. כ-ו-ל-ם. אין סיבה שאתם, ערימת צמחונים סנובים, תתנשאו מעל כולם. מצטערת, לא הגיוני. עכשיו גם השניצלים הדקים שלכם בטעמים ביתי וצ’ילי חריף טעימים, וואלה יופי באמת. ואפשר לדעת איך בדיוק עליתם על הסטייה שלי עם הטבסקו הירוק על השניצל תירס ההורס שלכם וגנבתם לי את הסטארט-אפ? עזבו, אל תענו לי אפילו, אני לא רוצה להתעצבן. ועוד באקסטרה לארג’! אבל למה לעצור פה? לא, אתם חייבים להיות גרידיים ולשחרר עוד אחד שחום כזה בטעם ברביקיו שגורם לי להזיל ריר על הזכוכית של הטוסטר בזמן שהוא משחים כמו אושרי כהן בחוף הילטון. יודעים מה, הנה ירד לכם חצי כוכב על המחיר. מושחתים, נמאסתם.

מחיר: 34 שקלים.
שורה תחתונה: שלא ייגמר לעולם.

(הדס שניידר)

דירוג: 5

אתמול בחמש אחר הצהרים נשמע ברחבי המערכת “טטטטווווווווווו” שלמרבה הזוועה בקע ממני. בגופי התרחש באותם רגעים מוות קליני של כל תאי המוח. בדיוק באותה שנייה כבו כל הפלורסנטים, ורק אור לבן אחד האיר את פניי וקרא לי לבוא איתו. האור הזה, הידוע יותר בכינויו עורכת המדור, נפנף מולי בשני שלגוני נוקאאוט חדשים עטופים בנייר כסוף ונוצץ וביקש ממני, כאילו אין דיאטות וקלוריות בעולם, להתענג עליהם ולחוות את דעתי המלומדה. ברגע שטעמתי את זה עם גלידת הקוקוס, הקוקוס הקלוי, השקדים וציפוי השוקולד, התחזק האור הלבן ושלושה מלאכים החלו לחוג סביב ראשי ולחייך חיוך שמימי. “חכי שתטעמי את השני”, אמרו פה אחד, “לעולם לא תרצי שום ארטיק אחר-אר-אר-ר”. אז ככה מרגישה התמכרות, חשבתי לעצמי בזמן ששלחתי לשון לרחבי הפה ומוססתי בהנאה סוטה את חתיכות הפקאן הקלויות, סירופ הקרמל, פירורי העוגיות והשוקולד. איזה מזל שהדברים האלה לא משפיעים עליי.

מחיר: 7.80 שקלים היחידה.
שורה תחתונה: אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה. אני פשוט לא רוצה.

(שלי כהן)

דירוג:
3.5 לגבינה הלבנה
4 לקוטג’

קיבינימט! שלוש לפנות בוקר, אני שיכורה כמו חייל מארינס בחופשה ושכחתי לכתוב על הגבינות החדשות של תנובה. המוח שלי מתקשה להעביר שידור רציף וברור ליד, וזו מתקשה לאחוז בגביעים הכחלחלים. ניחא הקוטג’, שזאת הגבינה היחידה שבאה אל פי על בסיס יומי קבוע, אבל גבינה לבנה? הל נואו. לא במצבי הנוכחי, בכל אופן.
אולי זה סתם מאנץ’ אלכוהולי מהגיהינום, אבל הקוטג’ עם השום והקצח דווקא מפייס את גלי הבחילה ומפיץ ניחוחות שום נעימים. זאת הגבינה הלבנה עם המלפפונים שדורשת קצת יותר מאמצים, אז אני תופסת את ק’ במסנג’ר ומכריחה אותו לשלוף אחת זהה מהמקרר שלו ולטעום אותה און-ליין. הדיווח לא מאחר לבוא. “כבדה. טעימה. משאירה אחריה קצת טעם לוואי של חומוס אחלה”. “אבל מה עם המלפפונים”, אני נזעקת בפיכחות מפתיעה, “מסמורטטים, פריכים? מה?!”. “ריחניים, חדים ונעימים”, הוא פוסק.
חדים?! את זה אני חייבת לטעום.

מחיר: 6 שקלים לגבינה הלבנה; 6.80 לקוטג’.
שורה תחתונה: חד וחלק.

(הדס שניידר)

דירוג: 3

יש לי וידוי. לא קל לי להגיד את זה, ולכן אזדקק לכל התמיכה שאוכל לקבל. *נשימה עמוקה* הנה זה בא: בשנה האחרונה העברתי את ההעדפה המלפפונאית שלי ממלח לחומץ. כן, גם אני בזתי בעבר לחובבי החומץ, אבל מה לעשות, התאהבתי בתוספת המתקתקה ובעידון שזה מעניק למלפפונים. החמוצים החדשים של בית השיטה, לעומת זאת, מבוססים על כבישה במלח בתוספת תיבול חריף (של פלפל שאטה) ומזרחי (של כמון וכורכום). והמסקנות? החריף אכן מעט חריף, אבל שום דבר שחך אשכנזי בינוני לא יכול להתמודד איתו, ואילו הכמון והכורכום בלתי מורגשים עבור כאלו שאינם בעלי לשון ביונית. מסקנה נוספת ולא פחות אקוטית אומרת כי כשאוכלים סתם ככה מלפפונים חמוצים באמצע יום עבודה, הרבה אנשים יסתכלו עליכם במבט ששואל מי האבא.

מחיר: 8.90 שקלים.
שורה תחתונה: לא שווה להיכנס בשביל זה להיריון.

(מיכל יפה)