טוחנים

דירוג: 2.5

מתקפות הסלטים הבלתי נשלטות שמתפרצות לחיינו כבר די מיצו את עצמן. מודה, זה לא שמדובר בסקופ של המילניום, מקסימום בתובנה שהושלמה סופית אחרי שטעמתי את שלושת הסלטים החדשים של אחלה, ובכל זאת, הרשו לי למחות. ברור לי גם שבעתיד יושק סלט חדש שיזכה למחמאות, אבל האף שלי טוען שהטרנד הזה כבר מאחורינו. למה? או. בדיוק בגלל זה התכנסנו כאן. האוסף האחלאי החדש הוא בעיקר סתמי. לא טעים במיוחד, ומצד שני גם לא ממש מזיק. גרעיני החמניות, השומשום הקלוי, הפשתן והקצח שמתווספים לסלט הטחינה, למשל, לא הופכים אותו למשובח יותר. השמיר בסלט הכרוב הלבן מורגש יתר על המידה והוא המבאס מבין השלושה, ולסלט הטורקי הפיקנטי, כך מספר הקומוניקט, יש מתכון חדש. סבבה, רק חבל שזה לא ממש מעניין. אם אין בשורה חדשה ואיכותית באמת, לא חבל להטריח אותנו סתם?

מחיר: טחינה וסלט טורקי - 13.87 שקלים; סלט כרוב - 14.86 שקלים.
שורה תחתונה: אני לא מכיר אתכם מאיפשהו?

(איתי גודר)

דירוג: 5

בחיים לא חשבתי שאגיד את המשפט “תעבירי לי את השומית המפולפלת”, ובכל זאת מצאתי את עצמי אומרת את זה, והשומית המפולפלת עשתה אליי את דרכה בקו אווירי שעורר לפחות שלוש בלוטות ומיצי קיבה. אמנם הם נרגעו אחרי שתי טעימות מהשומית, אבל בכל זאת צריך להוריד את הטעם של השום עם משהו, ומה יותר טוב ממשאוושה לצורך העניין? או. אני אגיד לכם מה יותר טוב: חומוס כנעני.
בשילוש הקדוש הזה - שומית-משאוושה-כנעני - נתתי 10,9,8,7,6,5 דקות, עד שנגמר. נגמר! הסתכלתי על קופסת הטחינה הירוקה (היתה גם טחינה ירוקה, הרי משהו צריך להוריד את הכנעני) ואמרתי לעצמי, אלוהים אדירים (לפעמים אני אוהבת לחשוב על עצמי בתור אלוהים, ואם אלוהים - אז אדירים), אלוהים אדירים, אמרתי לעצמי - הכל חוסל. הכנעני גמור, המשאוושה מלוקקת מכל הצדדים, ורק שאריות הטחינה הירוקה דבוקות למכסה המתקלף של הקופסה. נתתי לק. היה מדהים.

מחיר: 14.90-7.90 שקלים.
שורה תחתונה: ומה עם הבוואריה?

(פועה גרא)

דירוג: 2

החומוס מהסופר תמיד נראה לי כמו פשרה. קר, אבל משביע. לא טעים במיוחד, אבל זול. לעזאזל, אין לזה אפילו טעם של חומוס, אבל הצבע קצת מזכיר את הדבר האמיתי. במקרה של ניהאד, ירדני המחמד של ז’ק כהן וסלטי צבר, הגעתי עם ציפיות גבוהות ותכננתי להתענג על משהו אסלי. אותנטי. נו, נקרא לילד בשמו: ערבי.
אחרי מאבק ממושך בניילונים ששומרים על הטריות בצורה קיצונית מדי, גיליתי חומוס עם תוספת של גרגירי חומוס וחומוס פול עם גרגירי חומוס, או בשפת המקור - מחלוטה. הרגשתי את הניגוב מתקרב וסיננתי “כמה טוב שיש שלום עם ירדן”. אמנם בזמן הלעיסה אמרתי (כמה פעמים) את המלה “אחלה”, אבל שום דבר לא נהיה יותר אסלי. קרם הגרגירים של ניהאד ירד בגרון בשקט, וחוץ מלהיות קריר, כמו כל דבר שיוצא מהמקרר, לא השאיר שום רושם מיוחד. משחה נחמדה, אבל חומוס זה לא. במקרה של הפול היה שיפור קל, אם כי שילמתי עליו מאוחר יותר בדרכים שהשתיקה יפה להם. ואני אומרת: ירדן? אני בעד. אבל חומוס זה לא שלום. חומוס צריך לדעת לעשות.

מחיר: 14-10 שקלים.
שורה תחתונה: אל תיתנו להם גרגירים.

(פועה גרא)