טוחנים

דירוג: 4

“חכמולוג”, סיננתי לעבר השלגון במבט נוטף תאווה מעורבבת בבוז. ראו איך הטווס הזה צועד לעברי עם הקופסה המהודרת שלו, לוגו החברה היוקרתית, הטעם המיוחדג’ וטריליון הקלוריות האלה, ומצפה שאני עוד אהיה מופתעת מכמה שהוא נהדר. אולי אפילו שאתעלף. שהלסת ההמומה שלי תצנח על המקלדת מרוב שוק ותזיל נהרות של ריר ממקש למקש. נו, באמת. כאילו שגלידה מבית האגן דאז יכולה להיות משהו אחר חוץ ממענגת. כאילו ששילוב בין ציפוי שוקולד עשיר ומריר וגלידת פירות יער חמצמצה ומרעננת יכול שלא להתמזג בגאוניות מבריקה. וכאילו שלארטיק עם כמות קלוריות של ארוחה מפסקת יש בכלל רשות להיות פחות ממעולה. “שלא יעלה לך לראש”, הבהרתי לחצוף וקיפדתי את ראשו בביס החלטי. ככה הוא לא יראה את נחיל הריר שניגר משפתיי לעבר האלט והשיפט.

מחיר: 10 שקלים השלגון; 25 שקלים למאגדת של שלושה.
שורה תחתונה: האגן דאז איט גוד.

(שחר אורן)

דירוג: 5

בנסיבות כאלה ואחרות, שאינן מעניינות בעליל, יצא שבדיוק בימים האחרונים החלטתי לשמור מרחק ממוצרי חלב בתקופה הקרובה. לכן היתה לי כל כוונה לטעום לא יותר מכפית אחת של מעדן הגבינה-מנגו השטראוסי החדש, להכריז שהוא ממש לא משהו, ולתרום את שארית הגביע לצדקה. לצערי הרב נאלצתי להיווכח שהוא דווקא לגמרי טעים, הנבלה הקטן. “כמו הדניאלה של פעם, רק פחות מתוק עד צמרמורת ויותר מרענן ופירותי”, מלמלתי בעודי תוחבת ללוע עוד כפית דשנה. “מהיום אקרא לך ‘מנגואלה’”, חייכתי אל הגביע המרוקן ופזלתי ברעבתנות לעבר שלושת חבריו הנותרים שנמנמו במקרר בשלווה. אכן, ההחלטות שלי שוות לתחת.

מחיר: 13.41 שקלים למארז של רביעייה.
שורה תחתונה: מי הזיז את הגבינה שלי?

(שחר אורן)

דירוג: 4

כשהייתי קטנה היתה לנו בבית מכונה חשמלית לסחיטת פרי הדר, ובכל פעם שאמא שלי היתה מכינה לנו מיץ תפוזים, היה מתנהל מאבק משפחתי מי יקבל את מה שקראנו לו התוכן. דהיינו, שאריות התפוז המוצקות שנותרו בשולי המסחטה. חלפו כך וכך שנים, התוכן הפך לפאלפ, ופריגת הוציאה מיץ תפוזים סחוט עם כמות גדולה במיוחד של מוצקי התפוז, והשמחה גדולה. מיץ שמוציאים ממנו את החתיכות, זה כאילו הוציאו ממנו את האישיות והרחיקו אותו ממקורותיו. ולמה רק 4 כוכבים? כי נראה שבפריגת השתדלו טיפטיפה יותר מדי וקצת הגזימו בכמויות.

שורה תחתונה: מיץ עם אישיות.
מחיר: 13 שקלים הליטר.

(מיכל יפה)

דירוג: 1.5

“יוו! מיץ תפוזים!”, צווחתי כאפרוח היפראקטיבי למראה מיץ התפוזים הסחוט של פריגת שנחת לנו במערכת. לאחר שנתליתי על צווארה של מיכל, היא הואילה לפרגן לי כוס צהבהבה, ואני התכוננתי ללגימה נטולת דאגות. הזוועה לא איחרה לבוא, וההכרה היכתה בי - לא בכוס מיץ תפוזים קרירה הושקיתי כי אם בכנופיית גרגירי בורגול דביקים. המשקה, אם בכלל ניתן לכנות את המוצק הדייסתי הזה ככה, מורכב ממה שבדרך כלל נח במחצית התחתונה של הבקבוק ומחכה לערבוב עצבני. סיימתי ללעוס את המיץ, פלבלתי בעיניי ובהיתי במיכל, שהמשיכה לינוק בהנאה את ערימות הפאלפ שגורדו אחר כבוד מהמסחטות של פריגת. נראה לי שהתבגרתי.

מחיר: 13 שקלים הליטר.
שורה תחתונה: במורד הגרון מתחלקת מועקה.

(קורל וסרמן)

דירוג: 5

שתי החלטות חשובות קיבלתי ביום כיפור - האחת, להירשם לחדר כושר. השנייה - להפסיק להיות כל כך נחמדה למוצרי המזון שנוחתים במערכת, כדי שתהיה לי יותר תעסוקה ביום הסליחות של השנה הבאה. שתיהן נרמסו תוך פרק זמן קצר ממצמוץ, כשעגנה אצלי חבילת ענק מלאה גודיז היישר מקונדיטוריית Bleecker Bakery. לא הרשיתי לעצמי לבזבז זמן יקר בתהיות מהי לעזאזל אותה קונדיטוריה ששוכנת אי שם במתחם יכין שבפתח תקווה, ופניתי לעבודה השחורה. תחילה התפעלתי מקופסאות הקרטון המרהיבות, שאילולא היו מלוכלכות בקרם ושוקולד כבר מזמן היו מקשטות לי את הבית, אחר כך הבנתי שאין מצב שאני עומדת בהבטחות שלי. זה התחיל בעוגת קראנץ’ שוקולד פררו רושה אלוהית, עבר דרך פאי לימון אישי עם בצק פריך, שקדים טחונים, מילוי של קרם לימון ונשיקות מרנג איטלקי שהכניס אותי להזיות קשות, וכמעט נגמר בקראנץ’ גבינת ריקוטה ופירות יער. אני אומרת כמעט, כי היו שם גם עוגיות חמאה עם אגוזי פקאן קלויים, משהו שנקרא שחיתות וגם הרגיש ככה, עוד עוגיות נימוחות עם שוקולד צ’יפס, משהו עם פרג ושמנת מתוקה, ואם לא הייתי מקנחת בעוגיות מלוחות עם גבינה צהובה ופרמז’ן ששברו קצת את המתיקות, הייתי הופכת רשמית לדובון אכפת-לי שמנוני ומאושר. אכן, גם ההחלטות שלי שוות לתחת.

מחירים: 30-23 שקלים.
שורה תחתונה: הייתי בגן עדן.

(הדס שניידר)

דירוג: 2.5

אחד הדברים שהכי זכורים לי מתאילנד, מלבד קדחת הדנגה, הנפאלים שהרביצו לי בגסטהאוס וטעות הליידי-בוי הנפוצה, הוא משקה האנרגיה הסירופי שמגיע בבקבוקי תרופה קטנים. פעמים רבות העיף אותי הסירופ הנ”ל לאוויר כשלגמתי אותו אחרי לילה ארוך של אלכוהול שמגיע בדליים קטנים והקאות אנכיות בשירותי בול-קליעה של בר כלשהו. וכמו השיקוי שהפך את אסטריקס הקטנצ’יק לדינמו קטן של אנרגיה, כך פרחתי גם אני. מתעלם מהרקות הפועמות, הארנק החסר והכתם הסגול הענקי והמסתורי שמתפשט לי על החזה.
ככה זה, משקאות אנרגיה מהסוג הבלתי מתנצל, שאפילו לא מסווה את האדג’יות שלו עם גזים כמו שעושה הרדבול, אהובים עליי במיוחד. ה- XO החדש, שכולל שבעה טעמים, החזיר אותי לאותה תקופה מאושרת ומרובת מחלות נגיפיות. עם טעמי פרי ההדר, האפרסק והתות שדגמתי, תוכלו גם אתם לחוש את חוויית החו”ל הניאו-ערסית הזו. ואם תרצו להקיא, זכרו: הטיית הפנים בתשעים מעלות מבטיחה בגדים נקיים.

מחיר: 10 שקלים הבקבוק. להשיג בסניפי טיב טעם ובפיצוציות.
שורה תחתונה: חיים על הקצה.

(יוני בינרט)