יופלה מוזלי 2.5 אחוז שומן
דירוג: 3.5
המקום: אי שם בארץ. הזמן: ספטמבר 2007.
ההתרחשות: במפעל תנובה כלשהו (נו, אי שם בארץ), נדלקה לה לפתע נורה אדומה כצבע הלוגו של יופלה. “דוייינג”, חבט לעצמו בראש מהנדס המזון הראשי במחלקת היוגורטים הפרוביוטיים וזעק: “איך לא חשבנו על זה קודם? פאקינג מוזלי!”. לקח פרי, שפך מעליו יוגורט עם שלל חיידקים מלאים בכוונות טובות והבריג מעליו קומץ גרנולה במכסה מגניב כזה שמתפרק.
כעבור חודשיים, במסיבת ההשקה למוזלי החדש, ניגשו אליו מהנדסי המזון ממחלקת הגבינות הרכות והחלב, טפחו לו על הגב את ה”כל הכבוד, גבר” ולא התכוונו לאף מילה. גם הפקידות מצמצו שפתיים בהפגנתיות ושיבחו את מוחו הקודח. וגם אני הייתי עושה את זה אם היו מזמינים אותי או לחלופין, אם כל ההזיות האלה לא היו מתרחשות אצלי בראש. גם הייתי מוסיפה ואומרת לו למהנדס כמה חבל שהיוגורט המתוק לא נוטה יותר לכיוון החמצמץ, ואיזה באסה זה לחפש את האגסים, התפוחים, המשמשים והשזיפים בתחתית הגביע ולמצוא שם שתי חתיכות של משהו מושי, מתוק ולא מזוהה. הייתי מסבירה לו גם שעדיף גביע יותר גדול, כי אם כבר מוזלי - שישביע לשעה-שעתיים, מה קרה. ובטוח הייתי זורקת גם מילה טובה על הגרנולה הפריכה ואולי אפילו מוסיפה צ’פחה משלי. מי יודע.
מחיר: 5.20 שקלים.
שורה תחתונה: הזיות מתוקות.
(הדס שניידר)
אייס T רימונים
דירוג: 2.5
מכירים את האייס-טי אפרסק? וויי, איזה מעולה הוא, אה? הכי מושלםםם לקיץ הבלתי נגמר שמתעקש להזיע עלינו עד אמצע אוקטובר, במקרה הטוב. מרענן בטירוף. וגם טעים. גרררר. טוב, טוב, די.
למה אני מקשקשת על משקה ענתיקה כשבידיי מוצר דנדש וטרי היישר מהמפעל, תהיתם? אה, כי המוצר הדנדש והטרי היישר מהמפעל פשוט מתקשה לעמוד בסטנדרטים של אחיו הבכור. חמוץ כזה. פושר. אפילו קצת מיותר. ובתור פריקית של אייס-טי, באמת שקיוויתי להימנע מהקלדת בשורות איוב שכאלה. אבל אין מה לעשות, ככה זה. ובואו נלמד את הלקח שאומר כי אי אפשר להצליח עם כל מיני מוצרים מיוחדג’ים בטעמים הז’ויים שהונדסו במיוחד לראש השנה.
מחיר: 7 שקלים.
שורה תחתונה: חזרו אחריי: אייס-טי אפרסק.
(שחר אורן)
חומוסייה ביתית של נאש נאש
דירוג: 5
בחיים לא חשבתי שאגיד את המשפט “תעבירי לי את השומית המפולפלת”, ובכל זאת מצאתי את עצמי אומרת את זה, והשומית המפולפלת עשתה אליי את דרכה בקו אווירי שעורר לפחות שלוש בלוטות ומיצי קיבה. אמנם הם נרגעו אחרי שתי טעימות מהשומית, אבל בכל זאת צריך להוריד את הטעם של השום עם משהו, ומה יותר טוב ממשאוושה לצורך העניין? או. אני אגיד לכם מה יותר טוב: חומוס כנעני.
בשילוש הקדוש הזה - שומית-משאוושה-כנעני - נתתי 10,9,8,7,6,5 דקות, עד שנגמר. נגמר! הסתכלתי על קופסת הטחינה הירוקה (היתה גם טחינה ירוקה, הרי משהו צריך להוריד את הכנעני) ואמרתי לעצמי, אלוהים אדירים (לפעמים אני אוהבת לחשוב על עצמי בתור אלוהים, ואם אלוהים - אז אדירים), אלוהים אדירים, אמרתי לעצמי - הכל חוסל. הכנעני גמור, המשאוושה מלוקקת מכל הצדדים, ורק שאריות הטחינה הירוקה דבוקות למכסה המתקלף של הקופסה. נתתי לק. היה מדהים.
מחיר: 14.90-7.90 שקלים.
שורה תחתונה: ומה עם הבוואריה?
(פועה גרא)
